פסק-דין בתיק ת"ק 1619-05-11

לפניי תביעה כספית הנובעת מיחסי שכירות.

על פי האמור בתביעה, נחתם בין הצדדים ביום 2/8/10 הסכם שכירות לתקופה של 7 חודשים.

בתאריך 28/12/10 הודיעה הנתבעת לתובע שבדעתה לעזוב את הדירה טרם תום תקופת השכירות. בהתאם לסעיף 13 לחוזה השכירות היה על הנתבעת לדאוג לדייר חלופי או לשלם את מלוא דמי השכירות עד לתום התקופה. התראה ברוח זו נמסרה לנתבעת ביום 14/1/11.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בדמי השכירות עד לתום תקופת השכירות (חודשיים ימים) בסך כולל של 4,800 ש"ח, בגין הוצאות נסיעה לאילת בסך של 320 ש"ח, בגין פרסום מודעה בעיתון בסך של 132 ש"ח ובהוצאות לינה והפסד יום עבודה בסך של 1,000 ש"ח. כן הוא מבקש לפסוק לו את הוצאות המשפט בהן נשא. בסך הכל העמיד התובע את תביעתו על סך של 6,322 ש"ח.

הנתבעת מצידה ביקשה לדחות את התביעה. לדבריה, בהסכם השכירות התחייב התובע לתקן ליקויים בדירה ולא עשה כן, ובכך הפר את הסכם השכירות. על אף התראותיה לתובע בחר האחרון להתעלם ולא לדאוג לפיתרון ליקויי חשמל, התקלפות הקירות ורטיבות. ליקויים אלה גרמו למוצרי חשמל שבבעלות הנתבעת נזקים בלתי הפיכים. משלא יכלה הנתבעת עוד לסבול ליקויים אלה, נאלצה לעזוב את הדירה תוך מתן הודעה בעל פה לתובע. לדברי הנתבעת, התובע הסכים לעזיבתה את המושכר וזאת במידה והדירה תתקבל במצבה כפי שהיה עת נמסרה לה.

עוד טענה הנתבעת, כי חודש לאחר עזיבתה את הדירה נכנסו לגור בה דיירים חדשים, ועל כן אין צידוק לחייבה בדמי שכירות מלאים ובכלל. ההוצאות שנגרמו לתובע - ממילא נאלץ היה להוציאן, לאור הסכמת הצדדים לסיום מוקדם של הסכם השכירות.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, דעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה ואנמק החלטתי.

תחילה, לא שוכנעתי מטענות הנתבעת כי בדירה נפל ליקוי כלשהו אשר התובע לא נתן לו מענה, וזאת למעט עניין הסדרת מכשיר הטלוויזיה. עניין הטלוויזיה לא עלה כלל בכתב הגנתה של הנתבעת ולפיכך איני מוצאת להידרש אליו.

נזקים אחרים, לרבות נזקים נטענים למוצרי חשמל, לא הוכחו כלל, וטענתה בהקשר זה היתה סתמית.

מעיון בהסכם השכירות עולה כי הצדדים נקשרו למשך 7 חודשים, החל מיום 10/8/10 ועד ליום 9/3/10.

מדובר בחוזה לתקופה קצובה, ועזיבת הדירה טרם סיומה אינה מהווה צידוק לאי תשלום.

יחד עם זאת, לאחר שהוברר כי לדירה נכנס שוכר חדש אשר נשא בדמי השכירות, והואיל ודייר אחר תחת הדייר היוצא הינו מנגנון הקבוע בחוזה ומאפשר סיומו במועד מוקדם מהקבוע בו,  אין צידוק לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא דמי השכירות.

בנסיבות העניין אחייבה בדמי שכירות בסך של 2,650 ש"ח בלבד.

אבהיר, כי מתוך הסך הנ"ל 2,400 ש"ח הינו דמי השכירות השוטפים בגין חודש אחד, ו-250 ש"ח נוספים הינו ההפרש שבין מה שהיה צריך התובע לקבל לולא עזיבתה את הנכס לבין מה שקיבל מהדייר החדש.

לא שוכנעתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות הנסיעה, המודעה והפסד ימי עבודה. ממילא היתה תקופת השכירות קרובה לסיומה, והתובע היה נדרש להוצאות אלה בכל מקרה תקופה קצרה לאחר מכן.

לסיכום

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,650 ש"ח וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (1/5/11) ועד למועד התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע בסך של 500 ש"ח.